אנשים רבים מוצאים עכשיו את העת לספר לנו על דודו דברים שאולי לעולם לא היינו יודעים בדרך אחרת. דודו מסתבר תרם רבות בסתר, עזר לעשרות משפחות וארגונים והעלה חיוך אמיתי שאינו קשור ברייטינג על פניהם של אלו שבמצוקה. אורן סמדג'ה- המדליסט האולימפי שלנו,השייח מרהט, הסטודנט למשפטים מתל-אביב, חולה בניוון שרירים, אישה שביתה נשרף, אחרת שהיתה רעבה ללחם. דודו, תרם ביד נדיבה.
אנו נעלה כאן באתר את הסיפורים המיוחדים, כדי שתכירו כולם את דודו.
בשנת 1999 החלטתי לחזור לאימונים סדירים לאחר שעברתי ניתוח קשה מאוד בברך בעקבות פציעה קשה לפני אולימפיאדת אטלנטה. המטרה היתה לזכות במדלית זהב באולימפיאדת סידני שהתקיימה בשנת 2000{אולימפיאדה יש כל 4 שנים בברצלונה 92 זכיתי באטלנטה 96 נפצעתי }.
כאשר התחלתי להתאמן הייתי זקוק לספונסרים שיוכלו לעזור לי להתמקד במטרה.
באותה תקופה נולד בני הראשון עומר {דודו הכין לנו חליפה קטנה תסתכלו בתמונה} והקושי להתמקד באימון היה הרבה יותר קשה מאחר שכשילד נולד ההוצאות הכספיות גדלות ....
בשל המצב החדש , החלטתי לפרוש ולהתחיל בחיים "אזרחיים" על מנת שאוכל להעניק למשפחתי את הדרוש.
ההחלטה לפרוש מהספורט גרמה להרבה אנשים עצב מאחר והייתי הספורטאי הבכיר ביותר במדינת ישראל. אישתי יזמה שיחה עם דודו {אני לא ידעתי כלום}
והוחלט להביא אותי לתוכנית ומראש אמרתי שאני אספר את הסיפור שלי בכדי שעם ישראל יבין שלא היתה לי אפשרות אחרת.
העניין הוא שהתוכנית עסקה כולה עלי ולאט לאט דודו הכין לי הפתעה גדולה בחן שלו ובטוב לב ולמרות חוסר הנעימות טוב ליבו הוביל אותי להמשיך....
בסיום התוכנית התקיים קרב ביני לבן דודו ושבי זרעיה מי שיפסיד לי מהר יותר יעשה קרחת. אבא דודו הפסיד ואם אני לא טועה כבר בתוכנית האחרונה עשה קרחת לעיניי עם ישראל.
כמה ימים אחרי ירדנו לאילת לקלאב הוטל שיחקנו שש בש ביחד אכלנו במסעדות בקיצור יצא לי להכיר אדם מדהים שהיה מוכן לעזור בכל דרך והכי חשוב ציוני אמיתי שאהב את ישראל .
הגדולה של אדם היא לעזור לאנשים בלי לקבל תמורה וככה היה דודו.
לאחר התוכנית, דודו השיג לי ספונסרים שאפשרו לי לחזור לאימונים ולכלכל את משפחתי בכבוד ובלעדיו - לא הייתי יכול להמשיך ולייצג את ישראל!
דודו טופז עזר מאוד להרבה אנשים ,חבל כשמצבו האישי התדרדר ולא השכילו לעזור לו ולמנוע את מה שקרה,תמיד צריך לזכור גם את מעשיו הטובים של האדם ולשאוף לעזור ולא לרמוס כמו שעשו לדודו.
לצערי אנו ארץ אוכלת יושביה.
מכתבים שקבלנו לאתר... למיקי היקר שבוע טוב ,
משיחה שהיתנהלה היום בביתי נזכרנו ביום השמח שהיה בראשון לציון שזו עיר מגוריי בהכנסת ספר התורה של אביך ז"ל בבית הכנסת בשיכון המזרח ואת הספר תרם דודו ובנוסף שיפץ את בית הכנסת מקווה שאתה מודע למתן בסתר של דודו ז"ל. תהיה חזק למען הילדים שהוא השאיר.
דניאלה אסרף
משפחת גולדברג/טופז היקרה
מזה כשבוע ימים מאז האסון ילדיי ואני לא מוצאים נחמה
אבלים וחפויי ראש עצובים ובוכים.
כואבים את כאבכם ומכירים הייטב את המקום בו נמצאים אתם כיום
מבקשים אנו לשתף אותכם בעוד מעשה נעלה אצילי/אנושי
של האיש הרחום החנון והאנושי שאין שני לו דודו ז"ל
בשלהי שנת 1998 איבדתי את בעלי היקר ואבי ילדיי באופן פתאומי כתוצאה מאירוע לבבי.
וכמו שחשתם כבר,השמיים נופלים עליך ואינך יודע מה עושים איך מתמודדים
הבית מלא מנחמים/חברים/משפחה/וכאלה גם שלא הכרתה.
כאלה שמספרים בשבחו ועל גדולתו על מעשים טובים שעשה בסתר ובגלוי
ולא ידעתה כלל עד כמה הוא היה כזה טוב/אנושי/חברי.
ואט אט לאחר שמתפזרת ה "חגיגה" אתה אוסף עצמך ומנסה ללמוד לחיות עם האובדן
להבין מה קרה מה עושים ואיך ממשיכים מכאן הלאה ובלעדיו.
מתוך הקשיים הכאב והאובדן כאם לילדים רכים בשנים (7-9) לא יכולתי
באותה שנה הועסקתי במשרד ממשלתי במחצית המשרה וכאלמנה תוגמלנו בגמלת שארים
ע"י המוסד לביטוח לאומי בסכום זעום אשר בקושי הספיק להתקיים בכבוד.
מצבנו הכלכלי היה בכי רע ונזקקו לחסדיהם של בני משפחה,הילדים גדלים ואיתם הצרכים/הדרישות
ומעת לעת נאלצו לבקר בבתי חברים על מנת להשתמש במחשביהם משהוא שמבחינתי היה
מותרות ומעבר לאפשרויותיי.
הכאב והקשיים היומיים בהתמודדות עם האובדן והתסכול לראות את ילדיי
חסרים ונזקקים למשהוא בסיסי וחשוב הביאו אותי למחשבות והרהורים של פנייה
לגורם/מוסד כל שהוא על מנת שיסייע בידי לרכוש להם ולו מחשב אחד
ותוך כדי שבאחד הערבים צופה אני בתוכניתו של דודו ז"ל ומתפעלת מכשרונותיו לחבר ולאחד
לסייע ולתמוך,לגרום חיוך לאחד והשני להציל חיו ,כל אותו לילה נדדה שנתי ולא הצלחתי לעצום עיין
למחרת בבוקר אזרתי אומץ ונכנסתי לפעולה של לנסות לאתר את דודו ז"ל.
לאחר קשיים רבים הצלחתי להגיע אליו באופן האישי ובקשתי את עזרתו בפנייה
לאירגונים/חברות לתרום מחשב לילדים.
לאחר שיחה ארוכה בת כשעה לערך המהולה בעצב/בכי וגם צחוק (בדרכו שלו)
בקש דודו ז"ל להכיר את ילדיי,יום למחרת הגיע לבתנו .
ואכן דודו ז"ל הגיע לבתנו לבד וללא מלווים וצלמים על פי בקשתי.
ובמהלך ביקורו והשיחה הארוכה שניהל עם הילדים שאל, אם הייתי סנטה קלאוס
מה החלום שהכי הייתם מבקשים שאגשים לכם.
השיבו במקהלה " מחשב" !!!!!!!
עיניו נצצו ודמעות נקוו בזוית עיניו ,השתהה מעט קרא להם אליו ובחיבוק חם מנשק אותם
ואומר,אז אני היום סנטה קלאוס שלכם ומבקש להגשים לכם החלום.
שלף מכיסו מעטפה בה היתה מצורפת חשבונית בעבור רכישת-2- מחשבים
ושולחן לכל מחשב מדגם חדיש ועדכני ביותר אותם הזמין עבורם מחנות מחשבים
אשר הגיעו ע"י שליח ביום למחרת ביקורו.
הילדים לא הפסיקו לחבק ולנשק אותו כשעיניהם זולגות דמעות
הבת הקטנה בת 7- הביטה בו חיבקה ותוך כדי אמרה דודו אתה לא סנטה קלאוס
אתה מלאך בדמות אדם,והכנפיים שלך מלאים במעשים טובים.
אני מקנאה בילדים שלך שיש להם אבא כמוך.
דודו כמובן נרגש מאוד וכשעיניו דומעות השיב לה
ילדה קטנה וחכמה,אני מאמין שגם אביך ז"ל היה מלאך והוא צופה בנו שם
למעלה בשמיים ושמח שאני כאן איתכם ויתכן הוא שלח אותי אליכם.
מיקי וילדים יקרים!!!! גם היום לאחר מותו הטראגי של אחיך/אביכם אני עדיין מקנאה בכם
שזכיתם להיות אחיו/ילדיו של דודו האיש שבסה"כ רצה לעשות טוב לאחרים
ולגרום להם למעט אושר ושמחה מה שלצערנו לא לכולם יש את התכונות הנעלות האלה
נתפלל כולנו שמעשיו הטובים בגלוי ובסתר יעמדו לזכותו בבי"ד של מעלה.
משפחת........(חסוי)
אבקש לא להפיץ פרטיי האישיים
מכתב מחצרו של הרב רביץ
בס"ד
בחצרות החסידים נהוג לומר 'אחרי מות – קדושים אמור', אחרי שיהודי הולך לבית עולמו יש לומר עליו רק דברים טובים.
כדי שגם סניגור ילווה אותו-דוד טופז- בבית דין של מעלה, נוטל על עצמו את התפקיד הזה יו"ר סניף 'דגל התורה' בביתר הרב יצחק רביץ ומספר:
"זה קרה בערב שבת אחת לפני כשנתיים. אני יושב במשרדי והטלפון מצלצל. על הקו- דודו טופז. איזה טופז? – אני שואל עם לא מעט נימה של זלזול, מהצ'חצ'חים? והוא משיב לי בחיוב. לא הבנתי מה לו ולי? -פותח ר' יצחק את סיפורו.
ואז מספר טופז לרביץ, שהוא קיבל מכתב מאשה מסכנה המתגוררת בביתר ובו היא מגוללת את מצבה העגום ומספרת שאין לה מה לאכול. ברשימת הממליצים היא הזכירה את שמו של יצחק רביץ כמי שיכול להעיד על מצב המשפחה.
"הוא שאל אותי האם הסיפור אמנם כל כך קשה? סיפרתי לו מה שהיה ידוע לי, ואמרתי לו שאני יודע שהמצב שם מאד לא פשוט. טופז הודיע לי שהוא רוצה לתרום למשפחה – 75,000 ₪. הייתי המום, המכתב נשלח למאות אנשים, והמשפחה בטח לא חלמה לקבל כזה סכום ודוקא ממנו".
"טופז שאל אותי אם אוכל להגיע אליו הביתה" – ממשיך רביץ לספר – "אמרתי לו שביום שישי אני כבר לא אספיק, וסיכמנו שאבוא אליו ביום ראשון. לאחר שעה הוא התקשר וביקש, שאמסור למשפחה שביום ראשון יגיע אליהם סכום כסף.הוא אמר שהוא רוצה שכבר בשבת הקרובה תשרה השמחה אצל המשפחה המסכנה הזו".
"ביום ראשון הגעתי לביתו, והעמקנו בשיחה שארכה 4 שעות. הוא אמר לי שהוא מרגיש שאין לו כלום ושהוא תורם את הכסף כדי יוכל לעלות למעלה עם משהו. הוא טען שהחיים שלו דפוקים וריקנים, והתעניין במצוות".
"את הצ'ק הוא נתן, בתנאי שהמשפחה לא תגיד לו תודה, ולא תדע את זהות התורם.".
נפרדנו בידידות רבה.לאחר כחודשיים התקשר טופז שוב לרביץ. הפעם, הוא קיבל מכתב ממשפחה של בחור שנהרג בצבא שרוצים לכתוב ספר תורה לעילוי נשמתו. הוא התעניין כמה עולה ספר תורה. "אמרתי לו שמדובר בסכומי עתק של כ- 40,000$, הוא אמר לי שהוא מסכים לתרום חצי בתנאי שאני אביא את החצי השני".כך היה. להכנסת ספר התורה לא רצה טופז להגיע. הוא הסביר שרוצה שזה יהיה נטו למצווה. לא רוצה כבוד. "לאחר הכנסת ספר התורה, הוא דיבר איתי על יוזמה שעלתה לו בראש בעקבות התרומה לספר תורה. הוא רצה להקים מועצה המורכבת מחילונים ודתיים, שתעזור לאנשים מכל הסוגים. הוא היה מאד רציני. ישבנו כמה פעמים גם בביתו וגם בבית קפה מול הבית שלו. בסוף זה לא הספיק להתקדם".
רביץ מעיד, מתוך הכרות אישית שטופז היה יהודי מלא בהרהורי תשובה. "כשהתחיל הסיפור התקשר אלי העוזר שלו צחי, ושאל אם אני אסכים לתת עדות אופי בבית המשפט. אמרתי שבוודאי. אז הנה אני מקיים הבטחתי לתת 'עדות אופי', אלא שאני נאלץ, לדאבוני לעשות זאת, בפני בית דין של מעלה, ולא בית משפט של מטה" - מסיים רביץ, על אף הנסיבות, בקול חנוק.
כך דרשו חז"ל על הפסוק "כפלח הרמון רקתך" - ריקנים שבך - מלאים מצוות כרימון.
